מעטות המילים שנעשה בהן שימוש כה תכוף ושמובנות כה מעט. סכיזופרניה מציינת הפרעה פסיכוטית שמשנה, בתקופות מסוימות, את הקשר של אדם עם המציאות. זו איננה ריבוי אישיות, זו איננה תחזית לאלימות, וזה איננו גזר דין: המהלכים שונים מאוד מאדם לאדם, והחלמה היא אחת התוצאות האפשריות.
מהי סכיזופרניה
סכיזופרניה היא הפרעה פסיכוטית, כלומר מצב שבו התפיסה של המציאות ופירושה משתנים מדי פעם. האבחנה נקבעת על סמך מכלול תסמינים הנוכחים במשך זמן מספיק, יחד עם השפעה על חיי היום יום, ורק לאחר שנשללו סיבות אפשריות אחרות כמו חומר פסיכואקטיבי או מחלה נוירולוגית.
לכן האבחנה אינה נשענת לא על תסמין בודד ולא על פגישה אחת. לשמוע קול פעם אחת, לעבור תקופה של חשדנות עזה או לחוות אפיזודה של בלבול אינם מספיקים. מה שקובע הוא התמונה הכוללת, משך הזמן שלה והשפעתה על החיים.
ההופעה הראשונה היא לרוב בסוף גיל ההתבגרות או בבגרות הצעירה, בממוצע מעט מוקדם יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. שלב הנקרא פרודרומלי, שמורכב מהסתגרות הדרגתית, מירידה בהישגים וממוזרויות קלות, מקדים לעיתים קרובות את האפיזודה הברורה הראשונה, והוא מזוהה רק בדיעבד.
שלוש משפחות של תסמינים
נהוג לתאר שלוש קבוצות, ואדם אחד אינו מציג את כולן.
- תסמינים חיוביים: מה שנוסף לחוויה הרגילה. הזיות, לרוב שמיעתיות, ומחשבות שווא, כלומר אמונות שעומדות בפני ראיות סותרות. אלה התסמינים הבולטים ביותר, וגם אלה שהטיפול התרופתי מפחית בצורה הטובה ביותר.
- תסמינים שליליים: מה שנגרע. אובדן היוזמה, קהות בהבעה הרגשית, פחות דיבור ספונטני, התרחקות מקשרים. הם הרבה פחות דרמטיים, נתפסים לא פעם כעצלות או כקרירות, ודווקא הם המכבידים ביותר על היום יום.
- קשיים קוגניטיביים: קשב, זיכרון עבודה, ארגון של משימה רבת שלבים. הם מופיעים פעמים רבות עוד לפני האפיזודה הראשונה ומסבירים חלק מהקשיים בלימודים או בעבודה.
חוסר הסימטריה הזה חשוב: הדמיון הציבורי מתמקד בתסמינים החיוביים, בעוד שהחיים עצמם נחתכים בעיקר בשתי הקבוצות האחרות.
שני בלבולים שכדאי לפרק
סכיזופרניה איננה ריבוי אישיות. הבלבול נובע מהאטימולוגיה, שבה התחילית רומזת לפיצול, אך ההפרעה מתארת אובדן מגע עם המציאות בתקופות מסוימות, ולא כמה אישיויות שמתחלפות ביניהן. התמונה השנייה מתאימה להפרעת זהות דיסוציאטיבית, אבחנה אחרת ונדירה בהרבה.
סכיזופרניה אינה הופכת אדם למסוכן. זו הדעה הקדומה העיקשת והיקרה ביותר. אנשים עם האבחנה הם הרבה יותר פעמים קורבנות של אלימות מאשר מבצעים שלה. הפער הקל שנמצא במחקרים מסוימים נעלם ברובו כאשר לוקחים בחשבון שימוש בחומרים ותנאי חיים, שני גורמים שמעלים את הסיכון גם באוכלוסייה הכללית. לדעה הקדומה הזאת יש תוצאות ממשיות: היא מעכבת פנייה לעזרה, מבודדת, ומקשה על הגישה לדיור ולתעסוקה.
טיפולים והחלמה
הטיפול משלב בדרך כלל טיפול תרופתי שפועל בעיקר על התסמינים החיוביים, ליווי פסיכוסוציאלי שמכוון לתפקוד היומיומי, למיומנויות בין אישיות ולעבודה, ותמיכה של הסביבה הקרובה כשהיא אפשרית.
תופעות הלוואי של התרופות אמיתיות וראוי לדבר עליהן במקום לסבול אותן בשתיקה: עלייה במשקל, טשטוש, השפעות מיניות, האטה. השתיקה לגביהן מובילה לא פעם להפסקה פתאומית של הטיפול, שהיא אחד הגורמים המרכזיים להישנות.
המילה החלמה דורשת דיוק. היא אינה מחייבת היעלמות מוחלטת של כל תסמין, אלא היכולת לנהל חיים בעלי משמעות: לעבוד, לאהוב, להחליט על עצמך. יש אנשים שחווים אפיזודה אחת בלבד. אצל אחרים המהלך משתנה, עם תקופות ארוכות של יציבות. אי אפשר לקרוא פרוגנוזה אישית מתוך האבחנה לבדה.
מה שהחיים היומיומיים באמת דורשים
לשינה מקום מרכזי: ההפרעה בה היא גם סימן מוקדם שכיח וגם גורם מפעיל. שגרה קבועה איננה פרט של אורח חיים, היא חלק מהטיפול.
אנשים רבים לומדים לזהות את סימני האזהרה הפרטיים שלהם, שהם אישיים מאוד: לישון פחות, להרגיש נצפים ברחוב, למצוא משמעות מיוחדת בצירופי מקרים. לתת שם לסימנים האלה מראש, יחד עם אדם קרוב ועם איש מקצוע, מאפשר לפעול מוקדם במקום לחכות למשבר.
השימוש בקנביס ראוי שיהיה מוכר בלי הטפה מוסרית: הוא קשור לסיכון מוגבר להתפרצות ולהישנות, ומידע עדיף על הוראה.
... וחיי האהבה
מערכת יחסים יציבה אפשרית, ואנשים רבים חיים בתוך אחת כזאת. מה שמעמיד אותה במבחן כמעט אף פעם אינו מה שהסרטים מראים. אלה תקופות ההסתגרות, שבהן נדמה שהאחר מתרחק בלי סיבה, העייפות הקשורה לטיפול, והפער בין הקצבים.
כמה כללי אצבע פשוטים עוזרים יותר מהסברים ארוכים. לסכם מראש מה קורה במהלך אפיזודה ולמי מודיעים, עוד לפני שהיא מגיעה. להבחין בין הסתגרות לאדישות, מפני שהראשונה איננה מסר שנשלח לבן או לבת הזוג. לא להתווכח על תוכן של מחשבת שווא כפי שמתווכחים על דעה, אלא להישאר נוכחים ולדבר על מה שמורגש. ולהשאיר את הטיפול לאנשי המקצוע: בן זוג יכול ללוות, הוא אינו יכול להיות הטיפול.
באשר לרגע שבו מספרים, אין שום כלל. רבים מעדיפים לנסח קודם צורך מוחשי, כמו קצב השינה או האנרגיה הזמינה, ולשמור את הסיפור המלא לזמן שבו יש אמון. שום דבר אינו מחייב לספר הכול כדי לזכות בכבוד.