אדם שמתארים אותו כקצת אחר, שמדבר בדימויים, ששומר מרחק בלי להיות קר, שרואה סימן במקום שאחרים רואים בו צירוף מקרים: התיאורים של אישיות סכיזוטיפלית נפתחים לרוב ברשמים מסוג זה. ההפרעה הנושאת את השם הזה משלבת אי נוחות מתמשכת במערכות יחסים קרובות, מחשבות או תפיסות בלתי שגרתיות וסגנון אקסצנטרי. היא אינה מבשרת סכיזופרניה, ואינה מסתכמת בנטייה מוצהרת אל המוזר.
מהי אישיות סכיזוטיפלית
הפרעת אישיות מתארת דרך יציבה של תפיסה, של חשיבה ושל יצירת קשר, שהתבססה מגיל ההתבגרות או מראשית הבגרות, נוכחת ברוב הֶקשרי החיים, ותובענית די הצורך כדי לגרום סבל אמיתי. אין מדובר במצב חולף ולא בתגובה לאירוע יחיד.
התמונה הסכיזוטיפלית נשענת על שלושה צירים: אי נוחות בקשר עם אחרים, עיוותים קוגניטיביים ותפיסתיים, ואקסצנטריות של הסגנון או של הדיבור. אף אחד מהם אינו מספיק בפני עצמו, והאבחנה אינה נקבעת לא על סמך רושם חיצוני של מוזרות ולא בפגישה אחת. היא מחייבת מאפיינים שנצפו לאורך זמן, השפעה ממשית על החיים, ושלילה של הסברים אחרים: חומר פסיכואקטיבי, הפרעה אחרת, או הרקע התרבותי של האדם עצמו.
מערכות הסיווג, מצדן, חלוקות. DSM-5 ממקם את התמונה הזו בין הפרעות האישיות ובה בעת מכיר בקרבתה לרצף הסכיזופרני; ICD מסווג אותה דווקא בצד הרצף הזה. שתיהן מתארות את אותם אנשים בלי להסכים על המשבצת.
המאפיינים המכונסים תחת השם הזה
אף אדם אינו מציג את כולם, ועוצמתם משתנה מאוד מאדם לאדם.
- רעיונות ייחוס: התחושה שאירועים ניטרליים נוגעים דווקא לך, שיחה שנפסקת כשאתה נכנס. הם נבדלים ממחשבת שווא בכך שנשארת האפשרות לשקול הסבר אחר לאחר מעשה, בשעה רגועה.
- אמונות בלתי שגרתיות או חשיבה מאגית: אמונות טפלות בולטות, תחושה של חוש שישי או של הרגשות מוקדמות. המאפיין הזה נספר רק אם הוא חורג גם בתוך הסביבה התרבותית של האדם עצמו.
- חוויות תפיסתיות בלתי שגרתיות: תחושות גופניות מוזרות, תחושה של נוכחות, אשליות חולפות, אך ללא הזיות של ממש.
- דיבור וחשיבה ייחודיים: מעורפלים, נוטים לסטות מהנושא, עתירי מטאפורות, בלי להיות חסרי קוהרנטיות, ולעתים קרובות נקראים בטעות כהתחמקות.
- חשדנות מתמשכת, הבעה רגשית מצומצמת או לא תואמת, ואקסצנטריות הנראית בהופעה או בהרגלים.
- מעט קשרים קרובים, עם חרדה חברתית שאינה פוחתת עם ההיכרות ונובעת יותר מחשדנות מאשר מפחד להישפט לרעה.
הרצון בקרבה, לעומת זאת, אינו נחזה מתוך האבחנה: יש אנשים שחיים היטב במרחק, ורבים מבקשים קשרים קרובים ומוצאים שבנייתם מתישה.
הבלבול המרכזי: זו אינה סכיזופרניה
התשובה חדה: אישיות סכיזוטיפלית מתארת מאפיינים מתמשכים ללא אפיזודה פסיכוטית של ממש. המגע עם המציאות נשמר ברובו, החוויות מוזרות אך האדם שומר על פי רוב על היכולת לקחת מהן מרחק ולהתבונן בהן.
מה שמבוסס הוא הקשר המשפחתי: המאפיינים האלה שכיחים יותר בקרב קרוביהם של אנשים עם סכיזופרניה, ומכאן הרעיון של רצף משותף. מה שאינו מבוסס הוא הרעיון של מהלך מוכרז מראש. מיעוט מתפתח לכדי הפרעה פסיכוטית מובהקת, הרוב לא, ואי אפשר לקרוא פרוגנוזה אישית מתוך האבחנה לבדה.
הכלל המועיל פשוט: אם מופיעים קולות, שכנועים בלתי מעורערים או בלבול, והם מתמסדים, הדבר מצדיק ייעוץ רפואי, משום שאינו חלק מהתמונה הרגילה.
מצבים שכנים שמזמינים טעות
אישיות סכיזואידית חולקת את ההסתגרות, אך ללא העיוותים הקוגניטיביים והתפיסתיים, ועל פי רוב גם ללא צער על הקשרים שאינם: האדם הסכיזוטיפלי דווקא היה רוצה להתקרב ומפחד, ואילו האדם הסכיזואידי מעדיף את המרחק שלו.
אוטיזם חופף בקושי החברתי, בתחומי עניין בלתי שגרתיים ובסגנון תקשורת מבלבל. המנגנונים שונים: מצד אחד פענוח מאומץ של הכללים הסמויים ועיבוד חושי ייחודי, ומצד שני קריאה חשדנית של כוונות. השניים יכולים להתקיים יחד, ובלבול ביניהם מוביל לליווי שאינו מתאים.
חרדה חברתית רגילה נסוגה עם ההתרגלות ונשענת על הפחד להישפט. אי הנוחות הסכיזוטיפלית נמשכת גם בנוכחות אנשים קרובים ונצבעת בחשד.
נותרו שתי תפיסות מוטעות שיש לפזר. להיראות מוזר אינו הופך אדם למסוכן: שום דבר אינו תומך בקיצור הדרך הזה, שרק מבודד ומעכב פנייה לעזרה. וחשיבה מאגית אינה קשורה כלל לחוסר אינטליגנציה: שיפוט של אמונות שמגיעות מסביבה שהמטפל אינו שותף לה הוא מקור ידוע לאבחון יתר.
למה יכול הליווי לכוון
אין טיפול באישיות עצמה: מה שמלווים הן הנקודות שגורמות סבל, הבידוד, החרדה בנוכחות אחרים, הערך העצמי, הקושי להחזיק עבודה.
הפסיכותרפיה באה ראשונה, ולרוב עוסקת בקונקרטי: להעמיד למבחן פרשנויות חשדניות, להתכונן למצבים חברתיים, לחדש קשרים בלי לסבול אותם. הסדירות חשובה לא פחות מהשיטה, משום שאמון לוקח זמן.
הפרעות נלוות שכיחות, בעיקר דיכאוניות וחרדתיות, הן ניתנות לטיפול, והן אלה שמביאות לרוב לפנייה לייעוץ. בצד התרופות, אין כאן מולקולה עם התוויה ייעודית; לעתים מוצעים טיפולים במינון נמוך עבור תסמינים מסוימים, עם רמת ראיות מוגבלת ושנויה במחלוקת, ולכן זו החלטה שמתקבלת יחד עם רופא. התחום הזה עדיין נחקר פחות מאחרים.
... וחיי האהבה
מה שמעמיד מערכת יחסים במבחן הוא רק לעתים רחוקות המוזרות המשוערת. בעיקר אלה הרגעים המרחפים. הודעה בלי מענה, שתיקה, תוכנית שבוטלה: החללים האלה מתמלאים במהירות בפרשנויות מדאיגות, ומה שעוזר יותר מכול הוא גם הפשוט ביותר, לומר את הדברים בבירור במקום ברמזים.
להקשיב לרעיון בלתי שגרתי בלי ללעוג לו, אך גם בלי להתייחס אליו מיד כאל תסמין, משנה הרבה: בן או בת הזוג אינם צריכים לשחק תפקיד של מטפל ואינם צריכים לאשר את מה שאינם חושבים. ערבים עמוסי אנשים כדאי לסכם מראש: הסכמה על דרך לעזוב מוקדם מפרקת חלק גדול מהמתח.
אשר לרגע שבו מדברים על כך, אין כלל. רבים מעדיפים לצאת מן הקונקרטי, ממה שהופך את הפגישות הראשונות ללא נוחות או מכמה זמן דרוש כדי להירגע, במקום להניח תווית שתיקרא לא נכון. לומר כיצד היית רוצה שישאלו אותך על כך עושה לעתים קרובות יותר מן ההסבר עצמו. והעיקר אינו נחזה מתוך האבחנה: נאמנות, חום, הומור והיכולת להחזיק מערכת יחסים ארוכה אינם כתובים בשום מקום בקריטריונים האלה.